מבוא התלמוד
ונבא עתה לבאר המופתים יוצאים מגדר הטבע, אשר נמצאו ברוב ענין בספרי התלמוד ובברייתות, ולהזכיר גם כן דעת רבותינו הקדמונים, והחלטת דעתם וחריצת משפטם. כגון מה שאמרו חז״ל (תענית י״א ע״א) שנקדה לו חמה לנקדימון בן גיריון, ולר׳ פינחס בן יאיר נקרע נהר גינאי (חולין ו׳ ע״א): וכן הנסים שהראה ר׳ אליעזר בן הורקנוס, לחזק דבריו בעובדא דתנור עכנאי, מכותלי בית המדרש ומן אמת המים (ב״מ נ״ט ע״ב): וכן כל הניסים אשר ארעו לחוני המעגל ולר׳ חנינא בן דוסא, הנזכרים אצלנו במסכת תענית, בפירקי דחסידי, ועוד הרבה נסים ונפלאות יוצאות מגדר הטבע והמציאות, אשר באו בארוכה בתלמוד ויאריך הספור להעתיקם הנה, רק באתי לעורר כי לדעת רובי החכמים, ראוי לקחת הדברים כפשוטם, ולהאמין שהם דברים ככתבם. וכן אירעו נסים הללו לצדיקים וקדושים הללו באמת, וכמו שהחוב על איש אשר בשם ישראל יכונה. להאמין כי הנסים הכתובים בכתבי קודש, המה כפשוטם. ונעשו בפועל ממש. כן ראוי וישר להאמין, כי שינה ד׳ את הלוך הטבע. עבור החסידים והקדושים מבעלי התנאים והאמוראים, וכן הוא דעת רבינו האי גאון מובא בכותב לעין יעקב פרק שני דחגיגה, וז״ל דע כי דבר זה מקובל היה אצל הראשונים יחד. ולא היה אחד מהם מכחיש בו. כי הקב״ה. עושה אותות ונוראות ע״י הצדיקים, כמו שהוא עושה ע״י הנביאים, ומראה את הצדיקים מראות נוראות, כדרך שהוא מראה את הנביאים כי תקנות יש לעולם בדברים הללו, ואין בהם הפסד כל עקר, כי יודע אלהים שאין טוענין בו טענה בטלה, וכל מה שנעשה לר׳ חנינא בן דוסא וזולתו, מאמינים בו ולא מכחישים. וכשצמח מר רב שמואל בן חפני ז״ל, וכיוצא בו. שאמרו שאין המראות הללו נראות אלא לנביאים. ולא נעשה נסים כאלו אלא לנביאים לבד, ומכחישים בכל מעשה שנאמר שנעשה נס לצדיקים, ואמרו כי אין זה הלכה אף במעשה של ר׳ עקיבא שצפה בהיכלות, ומעשה דר׳ נחוניא בן הקנה. ואנו סוברים כי הקב״ה עושה נסים ונפלאות לצדיקים ומראה היכליו עכ״ל רבינו האי גאון: ודברי רבינו שמואל בן חפני מועתקים ברד״ק (שמואל א כ״ח:ז׳). בענין בעלת אוב שהעלתה את שמואל, שכתב שלא יקובלו דברים ככתבם של חז״ל, במקום שיש להם מכחישים מן השכל ע״ש, ואולם אין לנו עסק בדבריו. אחר שדברי רבינו האי גאון אביהן של ישראל. המה מקובלים אצל כל האומה. ואם הרבה חכמים חשבו לפרש עובדא דרבה בר בר חנה (ב״ב ר״פ ספינה). ומעשה דר׳ אליעזר הגדול שאמר אמת המים יוכיח, וכותלי בית המדרש יוכיחו (ב״מ נ״ט ב׳), ומעשה דחסיד אחד ששמע שתי ריבות קבורות במחצלת של קנה מספרות זו עם זו מן הקורות שנתהוו בעולם (ברכות ט״ו ב׳) שהיה הכל במראה החלום דוקא, ולא ראיה מוחשית ממש, בכל זאת מעשה דנקדימון בן גוריון. ונסים שעשה ר׳ חנינא בן דוסא, וכן אלו הנסים שאירעו לשמעון הצדיק בקדשי קדשים (יומא מ״ט ע״ב), וכדומה ענינים אשר מספרים החכמים שהיו בפועל ממש, ונתפרסמו אצל כל אנשי הדור קרובים ורחוקים, עד שהיוסיפין לרומיים במלחמות היהודים מספר ג״כ, כי דלתות היכל ננעלו מעצמם איזהו שנים קודם החורבן וכן כי נראו אותות מבהילות בשמים. ואיך אפשר לפרש כאן שהיו כלם במראות החלום, או דרך רמז ומשל: